Коган Яков

בחלונותינו – רוחות וגשמים,
אחרינו – בדיות ושקרים ישנים.
בזבזנו, נתנו הכל ויותר –
אך לנו השיר יישאר.

השי הנשגב – היכולת לזכור:
איך שרה הדלת, צרחה הציפור,
איך יחד הלכנו בלילה עיוור –
אך לנו השיר יישאר!

מכל שמחותינו – ביחד נשמח.
צחוקך מצחוקי לא שונה עד כדי כך.
את כל צרותינו נשאיר לצורר –
ולנו השיר יישאר!

ברגע כזה יבורכו לא כולם,
מילאו בו כוסית – כמו ביין נושן,
תשתו – הניגון מגופכם יזמר,
ולנו השיר יישאר!

בחלונותינו – רוחות וגשמים,
אחרינו – בדיות ושקרים ישנים.
אך יש עוד ממה את השיר לחבר –
ולנו השיר יישאר!